מבוא

סרטן כבעיה מטבולית ולא רק גנטית

למרות התקדמות משמעותית בטיפולים אונקולוגיים בעשורים האחרונים, מחלות סרטן רבות עדיין מתאפיינות בעמידות לטיפול, הישנות מחלה ורעילות גבוהה הפוגעת באיכות החיים. במקרים רבים, גם כאשר הגידול מגיב בתחילה לטיפול, תאים סרטניים מסוימים מצליחים לשרוד, להסתגל, ולשוב ולהתפתח.

למה סרטן מפתח עמידות?

אחת הסיבות המרכזיות לעמידות היא יכולת ההסתגלות הגבוהה של תאי הסרטן. תאים אלה אינם סטטיים, הם מגיבים לשינויים בסביבה, לומדים לעקוף חסימות, ומשנים את אופן הפקת האנרגיה שלהם. כאשר טיפול חוסם מסלול אחד, חלק מהתאים מצליחים לעבור למסלול חלופי ולהמשיך לשרוד.

בנוסף, הסביבה שבה הגידול חי – אספקת הדם, רמות החמצן, הדלקים הזמינים, הדלקת המקומית והאותות ההורמונליים – משפיעה באופן ישיר על תגובת הגידול לטיפול. לכן, טיפולים המכוונים רק לפגיעה ישירה בתא הסרטני עצמו, מבלי להתייחס לסביבה המטבולית שלו, עלולים לא להספיק לאורך זמן.

סרטן כמחלה מטבולית-מיטוכונדריאלית

בשנים האחרונות מתגבשת גישה מחקרית הרואה בסרטן לא רק מחלה גנטית, אלא גם מחלה של חילוף חומרים (מטבוליזם) ושל תפקוד מיטוכונדריאלי לקוי.

במצב תקין, תאים בריאים מפיקים את מרבית האנרגיה שלהם באמצעות המיטוכונדריה, בתהליך יעיל המבוסס על חמצן. לעומת זאת, תאי סרטן רבים נשענים במידה רבה על מסלולי תסיסה, גם כאשר חמצן זמין. שינוי זה מעניק להם יתרון הישרדותי מהיר, אך גם יוצר תלות בדלקים מסוימים.

מה הם דלקים מתסיסים:

כאשר מדברים על דלקים מתסיסים, הכוונה היא לחומרי אנרגיה שתאי הסרטן משתמשים בהם כדי לייצר אנרגיה וחומרי בניין במהירות:

• גלוקוז (סוכר)  – משמש מקור עיקרי לאנרגיה מהירה (ATP) , וכן חומר גלם לייצור נוקלאוטידים, שומנים ונוגדי חמצון.
• גלוטמין – חומצת אמינו המשמשת מקור לחנקן ולפחמן, תומכת בבניית חלבונים, נוקלאוטידים ובהגנה מפני סטרס חמצוני.

תלות זו בדלקים מתסיסים מאפשרת לתאי הסרטן לגדול במהירות, אך גם יוצרת נקודת תורפה ביולוגית: אם זמינות הדלקים מוגבלת, יכולת ההישרדות וההתרבות של התאים נפגעת.

האם סרטן הוא גם מחלה נפשית?

חשוב לדייק כאן:
הסרטן אינו נגרם ממצב נפשי, ואינו "מחלה פסיכולוגית". עם זאת, אין ספק שלמצב הנפשי יש השפעה עמוקה על הגוף כולו – כולל על מערכת החיסון, הורמוני סטרס, דלקת, ושינה – וכל אלו משפיעים בעקיפין גם על הסביבה המטבולית של הגידול.

מתח כרוני, חרדה, דיכאון וחוסר שינה עלולים:

• להעלות רמות גלוקוז וקורטיזול
• להגביר דלקת מערכתית
• לפגוע בהתאוששות וברזרבות האנרגטיות של הגוף

לכן, בגישה אינטגרטיבית ומודרנית, יש מקום להתייחס גם לרווחה הנפשית של המטופל – לא כתחליף לטיפול רפואי, אלא כחלק מתמיכה כוללת שמטרתה לשפר את יכולת הגוף להתמודד עם המחלה והטיפולים.

תמונה כוללת עד כה

הגישה המטבולית אינה מבטיחה ריפוי, ואינה מחליפה טיפול אונקולוגי קונבנציונלי. היא מציעה זווית הסתכלות משלימה:
במקום להתמקד רק בהשמדת תאים סרטניים, היא בוחנת כיצד ניתן לשנות את סביבת האנרגיה שבה הגידול מתקיים – לצמצם את הדלקים המזינים אותו, להפחית את יכולת ההסתגלות שלו, ולחזק במקביל את התאים הבריאים

הבסיס המטבולי של תאי סרטן

למה גלוקוז וגלוטמין הם נקודת תורפה?

תאי סרטן רבים מפיקים אנרגיה בעיקר דרך מסלולי גליקוליזה וגלוטמינוליזה, גם בנוכחות חמצן. כתוצאה מכך,
גלוקוז משמש מקור מרכזי לייצור ATP ולבניית אבני יסוד תאיות, ו־גלוטמין מספק פחמן, חנקן ותמיכה במערכות נוגדות חמצון. תלות זו בדלקים מתסיסים מאפשרת לתאים הסרטניים גדילה מהירה והסתגלות לסביבה משתנה, אך במקביל יוצרת פגיעות מטבולית מובנית: ללא אספקה רציפה של דלקים אלה, נפגעת יכולת ההישרדות וההתרבות של הגידול.

מתוך הבנה זו התפתח הצורך במסגרת תאורטית שתסביר כיצד ניתן לנצל פגיעות זו לצורך מחקר ופיתוח גישות טיפוליות משלימות. בהקשר זה הוצע מודל Press–Pulse, אשר אינו מהווה טיפול בפני עצמו, אלא כלי מושגי-מחקרי להבנת האופן שבו תאי סרטן מגיבים ללחצים מטבוליים שונים.

מודל Press–Pulse נלקח במקור מתאוריה אקולוגית-אבולוציונית, שתיארה מצבים שבהם אוכלוסיות ביולוגיות מצטמצמות כאשר מתקיים שילוב בין לחץ מתמשך (Press) לבין אירועים אקוטיים וקצרי־טווח (Pulse). חוקרים בתחום האונקולוגיה המטבולית אימצו מודל זה כדרך לחשוב על סרטן לא רק כבעיה גנטית, אלא גם כבעיה של הסתגלות אנרגטית.

בהקשר האונקולוגי:

• Press  מתייחס ליצירת לחץ מטבולי כרוני ומתמשך על תאי הגידול, למשל באמצעות שליטה במקורות האנרגיה שלהם, הפחתת זמינות גלוקוז וגלוטמין, או שינוי סביבת המטבוליזם הכללית.
•  Pulse מתייחס לגירויים אקוטיים וקצרי טווח, כגון התערבויות שמגבירות סטרס חמצוני, פוגעות זמנית ביכולת ההסתגלות של התא, או משנות באופן חד את תנאי הסביבה המטבולית.

החשוב להדגיש הוא שמודל Press–Pulse אינו פרוטוקול טיפולי קליני, ואינו מתיימר להגדיר כיצד יש לטפל בחולה מסוים. הוא משמש מסגרת רעיונית מחקרית שמטרתה:

• להסביר מדוע תאי סרטן עשויים להסתגל ללחץ אחד בלבד,
• ולבחון מדעית את ההשערה כי שילוב בין לחץ מתמשך לגירוי אקוטי עשוי להקשות על הסתגלות זו.

כל יישום קליני פוטנציאלי של רעיונות אלה מחייב מחקר מבוקר, התאמה אישית ופיקוח רפואי מלא, ואינו נגזר ישירות מהמודל התאורטי עצמו.

מודל Press-Pulse מציע דרך מחקרית להבין כיצד לחץ מטבולי מתמשך, בשילוב עם גירויים קצרים וממוקדים, עשוי להקשות על הישרדות תאי הסרטן. מדובר במסגרת חשיבתית שמטרתה להעמיק את ההבנה הביולוגית של המחלה, ולא בהצעת טיפול כשלעצמה.

מחקר פרה־קליני שנערך במודל של חולדות עם גליומות מושתלות הדגים כי חשיפה לסביבה עתירת חמצן (היפראוקסיה) הובילה להאטה בקצב גדילת הגידול, לעלייה במוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס), ולשינויים בצפיפות כלי הדם ובביטוי גנים הקשורים להיפוקסיה ולסטרס חמצוני. ממצאים אלו מחזקים את ההבנה כי שינוי זמינות החמצן יכול להשפיע על המיקרו־סביבה של גידולים מוחיים, ולא רק על התאים עצמם.

בהקשר זה, טיפול היפרברי בחמצן (HBOT) נחקר כדרך ליצור עלייה זמנית ומבוקרת ברמות החמצן ברקמות, אשר עשויה לשמש כ־ Pulse חמצוני במסגרת מודל Press-Pulse. כלומר, לא כטיפול עצמאי, אלא כגירוי קצר המתווסף לסביבה מטבולית שכבר נמצאת תחת שליטה. חשוב לציין כי אחד המאמרים המופיעים בהמשך העמוד מתייחס לנתונים אלו ומציגם כחלק מהבסיס המחקרי להבנת ההשפעה האפשרית של חמצן על התנהגות גידולים, תוך הדגשה שמדובר בממצאים פרה קליניים שאינם מהווים הוכחה ליעילות טיפולית בבני אדם.

סיכום ביניים – כדי לעשות סדר

עד כאן ראינו כי תאי סרטן רבים נשענים על דלקים מסוימים- בעיקר גלוקוז וגלוטמין -לצורך הפקת אנרגיה ובניית תאים חדשים. תלות זו מאפשרת להם לגדול במהירות, אך גם יוצרת נקודת תורפה: כאשר סביבת האנרגיה משתנה, יכולת ההסתגלות שלהם נפגעת.

בהמשך המאמר נבחן כיצד עקרונות אלה משתלבים במחקר על טיפולים משלימים – ובראשם טיפול היפרברי בחמצן – כחלק ממאמץ מדעי רחב יותר להבנת הסביבה המטבולית של הגידול.

איך זה נראה בפועל – מעבר מהרעיון להבנת הכיוון

עד עכשיו דיברנו על רעיון מחקרי: תאי סרטן מתקשים לשרוד כאשר מפעילים עליהם שילוב של לחץ מתמשך יחד עם גירויים קצרים וממוקדים. אבל איך עיקרון כזה מתורגם לעולם האמיתי, בלי להפוך אותו להבטחה טיפולית?

כאן נכנסות לתמונה גישות שנועדו לשנות את תנאי הסביבה שבה הגידול חי, ולא לתקוף אותו ישירות. במקום לשאול רק "איך הורגים תאי סרטן", החוקרים שואלים שאלות אחרות:
איזה דלקים זמינים להם?
כמה חמצן מגיע אליהם?
ועד כמה הם מצליחים להסתגל לשינויים בסביבה?

במסגרת זו, שליטה במטבוליזם דרך תזונה, שינוי זמינות אנרגטית, וניטור מדדים ביולוגיים נתפסת כדרך ליצור לחץ מתמשך ומתון על הגידול. לצד זאת, נבחנות התערבויות קצרות ומבוקרות שיכולות להוות גירוי נוסף, כזה שמקשה על תאי הסרטן להמשיך ולהסתגל.

החשוב להבין הוא שלא מדובר ב-"שיטה אחת" או בפתרון קסם, אלא בכיוון מחקרי כולל: ניסיון להבין כיצד שינוי תנאי החיים של תאי הסרטן – אנרגיה, חמצן וסביבה מטבולית – עשוי להשפיע על התנהגותם, במיוחד כאשר הדבר נעשה בזהירות ובשילוב עם טיפול רפואי מקובל.

מכאן ניתן להתחיל לפרק את התמונה לגורמים:
איך שליטה תזונתית עשויה להשפיע על מאזן האנרגיה?
מדוע חמצן מעורר עניין מיוחד בהקשר זה?
ואיך ניתן לעקוב אחר התגובה של הגוף בצורה מדידה ובטוחה?

למה חמצן קשור לסרטן – בשפה פשוטה

לפעמים שומעים את המשפט ש ״חמצן רע לסרטן״. האמת מעט יותר מורכבת.
החמצן עצמו אינו רעל, אבל תאי סרטן רבים מתקשים להתמודד עם סביבה עשירה בחמצן כמו שתאים בריאים יודעים.

רוב התאים הבריאים בגוף משתמשים בחמצן כדי לייצר אנרגיה בצורה יעילה ושקטה. לעומת זאת, תאי סרטן רבים התרגלו לייצר אנרגיה בצורה פחות יעילה, גם כשיש חמצן סביבם. הם עושים זאת כי הם גדלים מהר ולעיתים נמצאים באזורים בגוף שבהם זרימת הדם והחמצן פחות טובה.

כאשר רמות החמצן עולות:

• תאים בריאים בדרך כלל מסתדרים עם זה היטב
• תאי סרטן מסוימים עלולים להיכנס למצב של עומס, שקשה להם להתמודד אתו

זה לא אומר שחמצן "מרפא" סרטן, וגם לא שהוא מונע סרטן בפני עצמו. אבל זה כן מסביר למה חוקרים מתעניינים בחמצן כחלק מתמונה רחבה יותר – שבה בודקים איך שינוי סביבת האנרגיה והחמצן משפיע על התנהגות תאי הסרטן.

איך זה מתחבר לשאר המאמר?

הרעיון המרכזי במאמר הוא שלא תמיד מספיק לנסות "להרוג" תאי סרטן ישירות. לפעמים שינוי התנאים שבהם הם חיים – כמו כמות הסוכר, סוגי הדלקים הזמינים או רמות החמצן – יכול להשפיע על יכולת ההישרדות שלהם.

במסגרת מחקרית, חמצן נבחן כגורם שיכול להוות גירוי קצר ומבוקר, שמקשה על תאי סרטן שהתרגלו לסביבה דלה בחמצן. חשוב לזכור: מדובר בכיוון מחקרי בלבד, ולא בהמלצה טיפולית.

טיפול היפרברי בחמצן (HBOT) – כשהחמצן הופך לחלק מהסביבה המטבולית

אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על ההתנהגות של תאי סרטן הוא רמת החמצן בסביבה שבה הם חיים. גידולים רבים מתפתחים באזורים דלי חמצן, מצב שמאלץ את תאי הסרטן להסתגל למטבוליזם המבוסס פחות על נשימה תאית ויותר על תהליכי תסיסה. הסתגלות זו מאפשרת להם לשרוד, אך גם יוצרת תלות בתנאים סביבתיים מסוימים.

טיפול היפרברי בחמצן (HBOT) נחקר בהקשר זה כדרך לשנות באופן זמני ומבוקר את זמינות החמצן ברקמות. במהלך הטיפול שוהה המטופל בתא חמצן בלחץ גבוה מהרגיל, מה שמוביל לעלייה משמעותית בכמות החמצן המומס בדם וברקמות.

מנקודת מבט מטבולית, העלאת זמינות החמצן אינה נועדה "להרוג" תאי סרטן, אלא:

• לשנות את תנאי הסביבה שבה הם פועלים
• להפחית היפוקסיה גידולית
• ולהקשות על תאים שהסתגלו לאורך זמן למחסור בחמצן

כאשר טיפול היפרברי נבחן בשילוב עם שליטה מטבולית, כגון הגבלת דלקים מתסיסים ויצירת קטוזיס טיפולי (מצב שבו הגוף עובר להשתמש בשומן כדלק עיקרי במקום סוכר), הוא עשוי להוות גירוי קצר וממוקד בתוך מסגרת רחבה יותר. במונחי מודל Press–Pulse, HBOT נתפס כ־Pulse  חמצוני פוטנציאלי, כלומר התערבות אקוטית שאינה עומדת בפני עצמה, אלא משתלבת בתוך סביבה מטבולית שכבר השתנתה.

הבהרה חשובה לגבי טיפול היפרברי (HBOT) וסרטן

טיפול היפרברי בחמצן (HBOT) אינו טיפול אנטי־סרטני עצמאי, ואינו מיועד להחליף טיפולים אונקולוגיים מקובלים. בהקשר של סרטן, השימוש בו נחקר כיום בעיקר כטיפול משלים ובמסגרת מחקרית, בעיקר בגידולים אגרסיביים או בשלבים מתקדמים של המחלה, ולעיתים בשילוב עם טיפולים קיימים. לעומת זאת, אין כיום די נתונים כדי להמליץ על שימוש גורף ב-HBOT בכל סוגי הסרטן, בשלבים מוקדמים, או ללא פיקוח רפואי והתאמה אישית. לפיכך, כל יישום של טיפול היפרברי בתחום זה מחייב הערכה רפואית, ליווי מקצועי ושילוב במסגרת טיפולית מבוססת-ראיות.

תזונה מטבולית וטיפול היפרברי (HBOT) בהקשר אונקולוגי

אנשים שמתמודדים עם סרטן – או מלווים אדם יקר שמתמודד עם המחלה – מחפשים לעיתים מידע נוסף על טיפולים משלימים, כמו טיפול בתא חמצן או שינויים תזונתיים. חשוב לנו להציג את הדברים בצורה ברורה, רגישה ואחראית.

• לא תחליף לטיפול רפואי – טיפול בתא חמצן ותזונה מיוחדת אינם מחליפים כימותרפיה, קרינה, ניתוח או טיפול תרופתי. הם נחקרים כיום כטיפולים משלימים בלבד.
• המיקוד הוא בסביבה של הגוף – המחקר בודק כיצד שינוי תנאים כמו זמינות חמצן ומקורות אנרגיה עשוי להשפיע על הגוף ועל תגובתו לטיפולים, ולא כטיפול ישיר בגידול.
• תזונה היא נושא אישי ורגיש – כאשר מדובר בתזונה בהקשר של סרטן, חשוב מאוד לפעול בליווי תזונאי/ת קליני/ת ובהתאמה אישית, ולא לנסות שינויים לבד.
• תא חמצן כחלק מתמונה רחבה – טיפול היפרברי בחמצן נחקר כמרכיב אפשרי בגישה משולבת וזהירה, ואינו מתאים לכל אדם או לכל מצב רפואי.
• ההחלטה מתקבלת יחד – כל שילוב של טיפול משלים צריך להיעשות בשיח פתוח עם האונקולוג והצוות המטפל, מתוך הבנה מלאה של היתרונות והסיכונים.
• המחקר עדיין נמשך – מדובר בתחום שנמצא בהתפתחות, והמידע הקיים ממשיך להתעדכן.

הצהרה

המידע במאמר זה נועד למטרות ידע והעשרה בלבד. אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה או המלצה טיפולית, ואינו תחליף לייעוץ או טיפול על-ידי רופא מוסמך. כל שימוש בטיפול היפרברי, תזונתי או מטבולי מחייב הערכה רפואית אישית והתייעצות עם הצוות המטפל.

ב־O2 ישראל אנחנו מאמינים שבריאות אמיתית מתחילה בידע, בהקשבה לגוף ובבחירה מודעת לקחת חלק פעיל בדרך שלנו. הרצון שלנו הוא להגביר מודעות לבריאות טבעית ותומכת, כזו שרואה את האדם כמכלול – גוף, נפש ואורח חיים – ולא רק כסימפטום או אבחנה.

אנחנו מאמינים שלכל אדם יש יכולת ללמוד, להבין ולסמוך על עצמו, כשהוא מקבל את הכלים והליווי הנכונים. התפקיד שלנו הוא להיות שם עבורכם: להסביר, לכוון, לענות על שאלות, ולתמוך – בלי לחץ ובלי הבטחות, אלא מתוך אחריות וכבוד לדרך האישית של כל אחד ואחת.

מהרגע שבו מתקבלת החלטה לשלב תא חמצן, וגם הרבה לפני ואחרי – אנחנו זמינים, מלווים, וממשיכים להיות כתובת מקצועית ואנושית.
כי בסופו של דבר, בריאות היא תהליך – ואנחנו כאן כדי לצעוד אתכם בו, בקצב שלכם.

https://link.springer.com/article/10.1007/s00066-024-02250-6

https://link.springer.com/article/10.1186/s12986-017-0178-2

https://link.springer.com/article/10.1186/s12916-024-03775-4

https://link.springer.com/article/10.1007/s11060-007-9407-2